כשמומחה זורק אבן לבאר אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה, נאנחתי בייאוש אל מול חוות הדעת של הפרופ' שמינה ביהמ"ש לקבוע את תוקף הצוואה.
אני לא מתיימר לומר שהפרופ' הוא טיפש, אבל חוות הדעת שלו, שניתנה למעלה משנתיים לאחר שהאבא המנוח הלך לעולמו וקבעה שבעת שחתם על הצוואה היה האבא דמנטי ובלתי כשיר משפטית, הכניסה את "נ", הלקוחה שלי, לברוך רציני.
"נ" בסכסוך עם אחותה הגדולה וכל אחת מהן אוחזת בצוואה אחרת מאביהם. הצוואה המאוחרת יותר, לגביה נערך כעת ההליך המשפטי, מיטיבה עם "נ", אבל אם ייקבע שהצוואה לא תקפה אז תקוים זו הקודמת לה - שנערכה מספר שנים קודם לכן, ושרובה לטובת האחות.
העניין הוא שהחלטת הפרופ' סותרת את חוות הדעת של הד"ר לפסיכוגריאטריה שניפגש עם האבא ביום שחתם על הצוואה; לפי הד"ר האב (בן 92) היה צלול דיו כדי להבין עניין, וחוות דעתו שצורפה לצוואה קבעה זאת במפורש.
עכשיו צריכה השופטת לקבוע מי מהמלומדים צודק, כאשר משמעות ההחלטה היא בית פרטי במושב בשווי של 5 מיליון ₪.
חתיכת דילמה.
כן, אני כבר רואה אתכם, הטוקבקיסטים המצקצקים בלשונכם ותוהים למה האבא לא השאיר צוואות מאוזנות ובכלל מדוע האחיות לא חותכות את זה באמצע ומתחלקות חצי בחצי בבית.
ובכן, כנראה שלא פגשתם מימיכם באיבה מהסוג המשפחתי; הסכסוך הישראלי-פלסטינאי הוא כאין וכאפס לעומת האמוציות בתיקים האלו.
"אני לא מבינה את זה", קיטרה "נ" בפגישה, תולה עיניים מאשימות בד"ר. "הרי בשביל זה הבאתי אותך לפגוש את אבא - שתתרשם שהוא בסדר ויכול לחתום על צוואה. איך יכול להיות שהפרופ' הזה, שבכלל לא פגש אותו, יכול לקבוע עכשיו הפוך?!"
הד"ר נראה אובד עצות. הוא הרי עשה הכול (כמעט) נכון; נפגש עם האב כמה ימים לפני, בדק אותו ומצא שהוא כשיר, ואז נפגש אתו שוב ביחד עם העדים ביום החתימה על הצוואה, ושוב התרשם ממצבו הטוב.
אבל הפרופסור קיבל מהאחות השנייה תיק רפואי כבד ממנו עולה כי האב כבר היה די דמנטי בשלב זה של חייו - ולך תתווכח עם מסמכים.
לאחרונה (אפריל 2021) הפיץ משרד המשפטים תזכיר-תיקון לחוק הירושה, הקובע לראשונה כי ניתן כעת לבצע צוואה גם בדרך של הקלטה חזותית (סרטון).
אני כבר שנים מחייב לקוחות מבוגרים להסריט את עצמם מקריאים את הצוואה שלהם, בדיוק בשביל מקרים כאלו, אבל לצערה של "נ" היא לא הייתה אז לקוחה שלי.
בקרב בין הדוק' לפרופ' הייתה ידו של האחרון על העליונה.
האם בכך קוים רצונו האחרון של האב המנוח?
כנראה שלעולם לא נדע.
Comments