זעקת ההגינות

"הרמאי הנצלן הזה.." קפץ בעצבים מהספסל שמאחוריי המתווך שאני מייצג, והושתק מיד על ידי השופטת קצרת הרוח, שמסמנת לו עם היד לשבת חזרה ולעורך הדין של הנתבע להשלים את טיעוניו.

"... ולאור העובדה שאגרת התיווך של התובע לא שולמה בתקופה בה פעל כמתווך בעסקה, הוא לא יוכל כעת לתבוע את שכרו" מסיים הקולגה את נאומו ומתיישב בנינוחות כשהוא מבזיק חיוך לעבר לקוחו ("הרמאי הנצלן").

כשאני נדרש לטעון בפני בית המשפט את הלכת "זעקת ההגינות" אני יודע שכלו כל הקיצים ואני בצרות;

אבל זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו – בניסיון אחרון להדוף את הטענה המעצבנת והבלתי מוסרית של בא כוח הנתבע - שמבקש/דורש מהשופטת בפרצוף מתחסד למחוק ולבטל את התביעה שהגשתי.

לא שיש בעיה עם התביעה – הלקוח שלי הוא מתווך מקרקעין שהחתים את הנתבע (הקונה) על הסכם תיווך כדין, שתיווך במחלוקות כספיות עם המוכרת, ושללא ספק היה "הגורם היעיל" בעסקה בה רכש לבסוף הנתבע דירה - ולכן יש לו קייס חזק וצודק לקבל את שכרו המוסכם.

אלא מה? הנתבע הוא מהטיפוסים המרגיזים וכפויי הטובה האלו שמנסים לחסוך כל גרוש ע"ח אחרים, ואחרי שהעסקה נחתמה, הוא ערך בירורים וגילה, לשמחתו הרבה, שהמתווך לא שילם את אגרת התיווך בסך של 218 ₪.

אולי זה נשמע לכם כמו זוטות, אך יש לדעת זאת; חוק המתווכים קובע במפורש כי מתווך שלא החזיק ברישיון בתוקף לא זכאי לדמי תיווך בתקופה בה הרישיון לא היה משולם. חד וחלק.

ועל הפקקט 218 ₪ האלו בונים כעת הנתבע ועורך דינו את כל הגנתם כנגד התביעה בסך של 95,000 ש"ח.

"הלכת 'זעקת ההגינות' שטבע בית המשפט העליון, מדברת על מקרים קיצוניים של חוסר צדק שנגרמים עקב חוסר תום-הלב המובהק של אחד הצדדים. אל לו, לכב' ביהמ"ש, ליתן יד לניסיון עושק וניצול כזה!" - אני מסיים את הטיעון שלי, בתקווה שבתוך הגלימה השחורה והמשקפיים העבות בכיסא הרם מולי לא יושבת טכנוקרטית דקדקנית שרק ממלאת אחר החוק כלשונו (כפי שקורה לא אחת), אלא גם רודפת צדק אמיצה.

"בית המשפט לא רשאי לשים עצמו במקום המחוקק", מסתער קדימה עורך הדין של הנתבע, ורומז כי אם תתעלם השופטת מלשון החוק הברורה הוא ייאלץ להגיש ערעור. וכידוע, אף שופט/ת לא אוהב/ת שמערערים עליו/ה. זה פשוט נכנס לסטטיסטיקות שלהם ולא נראה טוב בתיק האישי.

כעת זזה כבודה בכיסא באי נוחות ומנגבת את המשקפיים, ברחמים עצמיים על ההחלטה הקשה שבפניה.

"שמעתי את הצדדים", היא חותכת לבסוף, בלי להסגיר רמז. "החלטה תינתן בהמשך היום ותישלח לעורכי הדין", היא סוגרת את הדיון, ושולחת את כולם להמתין בחוסר סבלנות.

מאוחר יותר, כשאני כבר חזרה במשרד, מתקבלת ההחלטה במייל והיא נפתחת במילים:

"לא פעמים רבות ייטה ביהמ"ש לפעול בניגוד לחוק מפורש. אולם, משיקולי הצדק הטבעי וזעקת ההגינות, המקרה שלפנינו הוא אחד מבין מקרים אלו.".

מי שמכיר אותי יודע שבלצעוק אני לא טוב.

מתברר שלצעוק אפשר גם בשקט.