תרופה לגב תפוס

סופ"ש עמוס בפעילות ספורטיבית גבה ממני מחיר כבד.

אחרי האימונים האישיים בקראטה, משחק טניס עם הבויפרנד של הבת, וטיול אופניים אתגרי בשטח - התחלתי לקלוט בערב שבת חריקות ואיתותי אזהרה מוכרים מכיוון חוליות L-4 ו – L-5.

בראשון בבוקר כבר הכול היה תקוע.

גררתי את עצמי לארון הבגדים ללבוש חולצה לבנה מכופתרת, העברתי את הלפטופ למיטה, סידרתי את הכרית החשמלית, הפעלתי ברקע את יוטיוב על רצף שירי ליאונרד כהן, ובאמצעות המייל הווטאספ והזום התחברתי לעולם הכאוטי שבחוץ.

מבעד למסך ערפל דק של קוקטיל כדורים נגד כאבים הצלחתי לנצל כמה שעות מפוקסות יחסית לכתיבת חוזה מכר לקומת משרדים, לניסוח הצעה של הסכם שכר טרחה ללקוח חדש, ולהכנות לדיון שנקבע לסוף החודש.

גם הפגישות הוירטואליות עברו בשלום; החולצה המכופתרת על הרקע העירוני שבחרתי לשומר מסך לא הסגירו את העובדה שחצי הגוף התחתון נתון במכנסי טרנינג דהויים והגב מחובר לאלקטרודות משככות כאבים.

הכאב הרציף והמעיק, ליאונרד, מזג האויר החורפי וסגר הקורונה הקלו על ההחלטה להישאר בבית גם למחרת, ולכן פרגנתי לעצמי גם את יום ב', במגמה לאפשר לטבע לתרופות ולזמן לעשות את שלהם, נכנע לציפה כאובה ונעימה - שנמשכה 3 ימים.

וכך, למעט גיחות (מלוות בגניחות של כאב) אחת לכמה שעות למחשב לצורך מתן מענה במייל על שאלות דחופות או לבצע תיקונים במסמכים והסכמים, הצלחתי לדחות את כל המטלות המשפטיות הכרוכות ביציאה מהמיטה והתמסרתי לתהליך ההחלמה - שבושש לבוא.

את רביעי בבוקר פתחתי שוב תפוס ועקום, חסר אנרגיות וגמישות מינימלית, אבל בשעה 10:15 בבוקר נחת במייל הסכם שכר הטרחה החתום ששלחתי ביום א' עם בקשה להתקדם מהר בהכנת התביעה;

בשעה 14:30 התקשר קולגה לתאם פגישה דחופה למחר להעברת תיק מעניין בנושא סכסוך ירושה;

ובערב, ממש בזמן נאום ההשבעה של ביידן, שלח לי ווטסאפ חבר ותיק שביקש שאייצג את הוריו שמוכרים את ביתם במושב וביקש שאזדרז להכין כבר מחר את הסכם המכר.

בלילה, עדיין תחת כאבים, ניסיתי לברר עם עצמי איך אעמוד, תרתי משמע, בכל המטלות שהצטברו.

אבל אז הגיע חמישי בבוקר ביקיצה מוקדמת לחדוות העשייה, ובכיפוף קדימה נגעתי בבהונות הרגליים; נשבע שבלי הג'ינס הייתי מתקרב לשפגט.

כל אחד והתרופה שלו.